החלטה בתיק ת"א 6553-10-09

האם התאונה נשוא התביעה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים")?

תמצית העובדות

1.         ביום 14.5.2007, במהלך עבודתו במוסך, טיפל התובע ברכב מסוג ג'יפ "סופה" (להלן: "הרכב") שהיה מצוי על גבי מתקן הרמה (להלן: " ליפט") במוסך. תוך כדי טיפול ברכיבים חשמליים, לשם  בדיקת אור ה"רוורס" ברכב, בהיות התובע בסמוך לתיבת ההילוכים כלומר בחלקו הקדמי של הרכב ומתחתיו, זינק הרכב קדימה. להערכת התובע, ששימש כמנהל המוסך, כתוצאה מכך שנגע בחוטי חשמל נוצר קצר. הרכב קפץ לפנים מאחר והסטרטר (מתנע) הופעל. הגלגלים הקדמיים עברו את קורת הרוחב הקדמית של הליפט. הרכב לא נפל לחלוטין מהליפט אך מאחר והגלגלים הקדמיים היו באוויר חלקו הקדמי של הרכב נטה לכיוון מטה. ידיו של התובע נמעכו בין ה"גשר" של הגיר לבין קורת הרוחב הקדמית של הליפט (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. נקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 30%. 

 2.        הנתבעת 1 היתה מעבידתו של התובע במועד התאונה והינה מעבידתו גם כיום.

הנתבעת 2 היתה המבטחת של הנתבעת 1 בביטוח מעבידים.

הנתבעת 3 היתה המבטחת של הרכב בביטוח חובה.

טענות הצדדים

3.         התובע טוען כי התאונה הינה תאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים ועל הנתבעת 3 לפצותו. לחילופין טוען התובע לקיומה של עילת תביעה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] כנגד הנתבעת 1.

            לטענת הנתבעות 1 ו-2 אירוע התאונה עונה על ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, כאשר זינוקו של הרכב קדימה מהווה "נסיעה ברכב" ולחילופין "הידרדרות", בעוד הנתבעת 3 טוענת כי בתאונה לא מתקיים יסוד השימוש ברכב מנועי, כמו גם המבחן התחבורתי, ומשכך התאונה אינה נכנסת בגדרי חוק הפיצויים.

4.         סעיף 1 לחוק הפיצויים, סעיף ההגדרות, מגדיר מהי תאונת דרכים. על מנת שמאורע ייחשב כתאונת דרכים יש לבחון האם מתקיימים כל יסודות ההגדרה הבסיסית המנויים בסעיף; במידה ולא מתקיימים כל רכיבי ההגדרה, יש לבחון האם חל על המאורע אחד ממצבי הריבוי. לבסוף, יש לבדוק האם מתקיימת החזקה הממעטת, השוללת את תחולת חוק הפיצויים. 

5.         בענייננו, הצדדים חלוקים ביחס לשני יסודות בהגדרה הבסיסית; האחד - "שימוש ברכב מנועי" והשני - "למטרות תחבורה". 

סעיף 1 לחוק הפיצויים קובע כדלקמן:

" "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב , כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד";                                                                           

לטענת הנתבעות 1 ו-2, תנועת הרכב מנקודה אחת לשנייה, כתוצאה מהפעלת הסטרטר על ידי התובע וקפיצת הרכב קדימה, מהווה "נסיעה ברכב". משכך, תנועת הרכב, תוך זינוקו קדימה מעל הליפט, מקיימת את הרכיב של "שימוש ברכב מנועי".

באשר למבחן התחבורתי, טוענות נתבעות 1 ו-2, כי בקפיצת הרכב עקב הפעלת הסטרטר התממש הסיכון התעבורתי הגלום ברכב והמטרה התחבורתית מתגשמת בעצם תנועת הרכב במישור האופקי, גם אם למרחק קצר.

6.         לטענת הנתבעת 3, התאונה לא אירעה עקב "שימוש ברכב מנועי" ועל כן אינה בגדר תאונת דרכים, שכן התאונה לא התרחשה כתוצאה מ- "נסיעה ברכב". לטענתה, שעה שהתובע טיפל ברכב, המנוע היה כבוי; מעצור היד היה מורם למעלה; לא היה איש ברכב ונסיבות זינוקו אינן ידועות.

            עוד טוענת הנתבעת 3 כי התובע עסק בטיפול ברכב במסגרת עבודתו ותכלית חוק הפיצויים הינה לשלול זכאות לפיצוי ממי שעיסוקו בתיקון כלי רכב.

            מכל מקום, טוענת הנתבעת 3, גם אם ייקבע כי התאונה דנן אירעה עקב שימוש ברכב מנועי, אזי שימוש זה לא היה למטרות תחבורה. הפעולות שביצע התובע נועדו לתיקון הרכב, לא לשם נסיעה ואף לא הכנה לנסיעה.